Le texte Le vocabulaire Les révisions
Beitsah
Daf 4b
אֵיכוּ הַשְׁתָּא, אִשְׁתְּלַאי וַאֲמַרִי לְךָ: רַב וְרַבִּי יוֹחָנָן — הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹחָנָן. הָא אָמַר רָבָא: הִלְכְתָא כְּוָתֵיהּ דְּרַב בְּהָנֵי תְּלָת, בֵּין לְקוּלָּא בֵּין לְחוּמְרָא.
Traduction
Had I issued a ruling for you then, I would have forgotten the correct response, and I would have said to you, based on the accepted principle that in the case of a dispute between Rav and Rabbi Yoḥanan, the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan, that the eggs are permitted. However, Rava said: The halakha is in accordance with the opinion of Rav with regard to these three issues, in connection to the sanctity of Festivals and Shabbat, whether his ruling is lenient, or whether it is stringent. This is one of those three cases in which the halakha is in accordance with the opinion of Rav.
Rachi non traduit
איכו השתא. אם הוריתי לך אתמול בשכרותי:
אשתלאי. שכחתי ושגגתי והייתי מורה בו היתר משום דקיימא לן בשאר דוכתי רב ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן עכשיו יפה דחיתיך עד היום ונזכרתי:
הא אמר רבא. לקמן (ביצה דף ה.):
הלכתא כותיה דרב בהני תלת. שאמר לענין ביצה זו משבת ויום טוב ולקמיה בשני ימים טובים של גליות נחלק להקל והשלישי בשני ימים טובים של ראש השנה נחלק להחמיר:
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: עֵצִים שֶׁנָּשְׁרוּ מִן הַדֶּקֶל בְּשַׁבָּת — אָסוּר לְהַסִּיקָן בְּיוֹם טוֹב. וְאַל תְּשִׁיבֵנִי בֵּיצָה, מַאי טַעְמָא? בֵּיצָה מִשּׁוּם דִּבְיוֹמָא נָמֵי חַזְיָא לְגוֹמְעָהּ וְלָא קָא שָׁרֵי לַהּ עַד לִמְחַר — מִידָּע יְדִיעַ דְּבַת יוֹמָא אַסְרוּהָ. עֵצִים דְּלָא חָזוּ לְיוֹמַיְיהוּ, אִי שָׁרֵי לְהוּ לִמְחַר — אָתֵי לְמֵימַר: בְּיוֹמַיְיהוּ נָמֵי שְׁרוּ, וְאֶתְמוֹל מִשּׁוּם שַׁבָּת הוּא דְּלָא חָזוּ לְהַסָּקָה.
Traduction
§ Rabbi Yoḥanan said: With regard to branches that fell from a palm tree on Shabbat, it is prohibited to kindle them on a Festival that occurs the next day. And do not reply to me by asking why I permit an egg to be eaten on the following day. What is the reason for the distinction between the two cases? In the case of an egg, because on the day of Shabbat itself it is also fit to be swallowed raw and nevertheless it is permitted to be eaten only the following day, one knows that an egg is prohibited on the day it was laid. In contrast, with regard to branches, which are not fit for kindling on the day of Shabbat, as kindling a fire is prohibited, if you permit them to kindle the wood on the Festival that occurs on the following day they will mistakenly come to say that on the day that they fell off the tree they are also permitted. And as for the reason the branches were not kindled yesterday when they fell from the tree, it was due only to Shabbat, as they were not fit for kindling then.
Rachi non traduit
מן הדקל. שנשבר בשבת:
אסור להסיקן ביום טוב. הסמוך לו:
ואל תשיבני ביצה. שאמרתי בה נולדה בזה מותרת בזה דהכא שייך למיסר טפי:
ומאי טעמא ביצה כיון דביומא. אי לאו דאסירא משום דנולדה בשבת הוה חזיא לגומעה חיה שיש בני אדם גומעין כן:
ולא שרי ליה (מר) עד למחר מידע ידיע. כי שרית ליה למחר ואתמול לא שרית דבת יומא אסירא אבל עצים דשבת כיון דביומייהו בלאו איסור מוקצה נמי לא חזו שאין מבערין אש בשבת:
אי שרי להו (מר) למחר אתי למימר. אם נפלו בו ביום נמי שרו ואתמול שלא בערנום משום דשבת לא חזי להסקה:
אָמַר רַב מַתְנָה: עֵצִים שֶׁנָּשְׁרוּ מִן הַדֶּקֶל לְתוֹךְ הַתַּנּוּר בְּיוֹם טוֹב — מַרְבֶּה עֲלֵיהֶם עֵצִים מוּכָנִים, וּמַסִּיקָן: וְהָא קָא מְהַפֵּךְ בְּאִיסּוּרָא! כֵּיוָן דְּרוּבָּא דְּהֶיתֵּרָא נִינְהוּ, כִּי קָא מְהַפֵּךְ — בְּהֶיתֵּרָא קָא מְהַפֵּךְ.
Traduction
Rav Mattana said: With regard to branches that fell from a palm tree directly into an oven on a Festival, one may add to those branches wood prepared from the previous day, which may be used for kindling, and kindle them all together. The Gemara asks: But doesn’t he turn over and move the prohibited wood in the course of the cooking process? The Gemara answers: Since most of the wood is permitted, when he turns it over, he turns over permitted wood, as the prohibited part is nullified by the majority.
Rachi non traduit
והא קא מהפך באיסורא. כשמוליכן בתנור מזוית לזוית:
בהיתרא מהפך. שהאיסור בטל ברוב:
וְהָא קָא מְבַטֵּל אִיסּוּרָא לְכַתְּחִלָּה, וּתְנַן: אֵין מְבַטְּלִין אָסוּר לְכַתְּחִלָּה! הָנֵי מִילֵּי בִּדְאוֹרָיְיתָא, אֲבָל בִּדְרַבָּנַן מְבַטְּלִין.
Traduction
The Gemara challenges this: But doesn’t he thereby nullify a prohibited item ab initio, by adding permitted wood to the pieces of wood that fell into the oven, which are prohibited? And we learned in a mishna (see Terumot 5:9): One may not nullify a prohibited item ab initio. The Gemara answers: That principle applies only to items prohibited by Torah law; but with regard to items prohibited by rabbinic law, as in this case involving the prohibition of muktze, one may nullify the prohibition ab initio.
Rachi non traduit
והא קמבטל איסור בידים. ותנן אין מבטלין איסור לכתחלה דאע''ג דאיסורא בטיל ברובא הני מילי היכא דאיערב ממילא אבל לאערובי ולבטולי בידים אסור דהכי תנן במס' תרומות (פ''ה מ''ט) סאה תרומה שנפלה לתוך תשעים ותשעה וחזרה ונפלה סאה של חולין אם שוגג מותר ואם מזיד הפילה לאותה סאה אחרונה כדי להשלים מאה חולין להעלות את התרומה אסור:
בדאורייתא- כגון תרומה:
אבל בדרבנן- כגון מוקצה דהכא:
Tossefoth non traduit
ותנן אין מבטלין איסור לכתחילה ואע''ג דמדאורייתא חד בתרי. בטיל היינו היכא דמיערב ממילא אבל למערבינהו בידים לבטולי אסור דהכי תנן במס' תרומות (פ''ה מ''ט) סאה של תרומה שנפלה לתוך תשעים ותשעה של חולין וחזרה ונפלה לתוכן סאה של חולין ורבה עליהן בשוגג מותר במזיד אסור דאין מבטלין איסור לכתחילה ומשני הני מילי בדאורייתא אבל בדרבנן מבטלין ומש''ה הפילה אסור דאין מבטלין איסור לכתחילה אבל הכא לא אמרינן הכי דשפיר. מבטלין לכתחילה ואם תאמר לעיל (ביצה ג:) גבי עגול דהוי תרומה דרבנן יוסיף עליו ויבטל וי''ל דהא דאמר בדרבנן מבטלין היינו בדבר שעיקרו מדרבנן כגון מוקצה דעיקרו אינו אלא מדרבנן אבל בדבר שעיקרו מדאורייתא כגון תרומה דאיכא שום דבר דאורייתא כגון דגן תירוש ויצהר אפילו במקום שאינו אלא מדרבנן כגון בשאר פירות אין מבטלין וכן משמע פ' גיד הנשה (חולין צח.) גבי ההיא פלגא דזיתא דתרבא דנפל בדקולא סבר מר בר רב אשי לשערינהו בתלתין פלגי. דזיתא א''ל אבוה אל תזלזל בשיעורי כו' ואין מבטלין ואמאי לא הוסיף עליהן עד [ששים] כדי לבטל אותם אלא שמע מינה כיון דעיקר איסורו דאורייתא כגון היכא דאיכא כזית הכי נמי דליכא כזית וליכא אלא איסור דרבנן אין מבטלין:
וּלְרַב אָשֵׁי דְּאָמַר: כָּל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַתִּירִין אֲפִילּוּ בִּדְרַבָּנַן לֹא בָּטֵיל, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? הָנֵי מִילֵּי הֵיכָא דְּאִיתֵיהּ לְאִיסּוּרָא בְּעֵינֵיהּ, הָכָא — מִקְלָא קָלִי אִיסּוּרָא.
Traduction
The Gemara asks: And according to the opinion of Rav Ashi, who said: Any object whose prohibition is temporary, even if the prohibition applies by rabbinic law, it cannot be nullified, what is there to say? Doesn’t Rav Ashi agree that it is permitted to kindle the wood after the Festival? The Gemara answers: That principle applies only where the prohibited item remains intact; here, however, the prohibited item is burned, as the wood is turned over when it has already become charcoal. Therefore, one does not perform any action with prohibited items.
אִתְּמַר: שְׁנֵי יָמִים טוֹבִים שֶׁל גָּלִיּוֹת, רַב אָמַר: נוֹלְדָה בָּזֶה — מוּתֶּרֶת בָּזֶה, וְרַב אַסִּי אָמַר: נוֹלְדָה בָּזֶה — אֲסוּרָה בָּזֶה.
Traduction
§ It was stated that there is a dispute between amora’im with regard to the halakha for the two Festival days observed in the Diaspora. Rav said: An egg that was laid on this day is permitted on that one, and Rav Asi said: An egg that was laid on this day is prohibited on that one.
Rachi non traduit
של גליות- שאין עושין אותו אלא בני גליות הרחוקים מבית דין ואין השלוחין יכולין להגיע אצלם מראש חדש עד יו''ט להודיעם באיזה יום נקבע החודש אם ביום שלשים אם ביום שלשים ואחד ועושין ב' ימים יו''ט מספק ומדאורייתא ביום הראשון שבתון וביום השביעי שבתון ותו לא:
מותרת בזה- דחד מינייהו חול הוא וממה נפשך שריא:
אסורה בזה. כדמפרש ואזיל:
לֵימָא קָא סָבַר רַב אַסִּי קְדוּשָּׁה אַחַת הִיא? וְהָא רַב אַסִּי מַבְדֵּיל מִיּוֹמָא טָבָא לְחַבְרֵיהּ!
Traduction
The Gemara asks: Let us say that Rav Asi holds that the two days are one sanctity. But didn’t Rav Asi himself recite havdala, the prayer of distinction at the end of a holy day, from one Festival day of the Diaspora to the other? This shows that, in his opinion, the first day is the true Festival, while the second day is considered a weekday. In earlier generations, they observed the second day of the Diaspora because they were unaware when the court sanctified the New Moon to mark the beginning of the month. Today, that determination is accomplished by means of calculations known to all, and the second day is observed as the custom of our fathers, not due to any uncertainty.
Rachi non traduit
לימא קסבר רב אסי קדושה אחת היא. חכמים קבעום על בני גולה לעשותם לדורות מחמת ספק זה והטילום עליהם כחומר יום ארוך:
והא רב אסי מבדיל- ומברך המבדיל בין קדש לחול דקסבר קים לן בקביעא דירחא ויו''ט שני חול גמור הוא משום מנהג אבותינו שלא ידעו בקביעת החדש כמונו ועשאום מספק מאליהן אנחנו עושין אותם:
רַב אַסִּי סַפּוֹקֵי מְסַפְּקָא לֵיהּ, וְעָבֵיד הָכָא לְחוּמְרָא וְהָכָא לְחוּמְרָא.
Traduction
The Gemara answers: Rav Asi was uncertain whether the Sages’ ordinance that the second day is to be observed as a Festival was a fixed ordinance that applies even when the calculations determining the New Moon are known to all; or whether the ordinance was based strictly on the uncertainty stemming from their lack of awareness. Today, when everyone is aware of the beginning of the month, the second day is a weekday. And therefore he acted stringently here, and prohibited eating an egg on the second day that had been laid on the first day. And he also acted stringently here, and recited havdala between the two days.
Rachi non traduit
ספוקי מספקא ליה- אם חק חכמים הוא שהוטל על הגליות לדורות ואפילו ירבו בהם חכמים יודעי העתים יהיו עושין אותן שנים א''כ הרי הוא מדברי סופרים כיום ארוך או אם הן עשאום מאליהן מספק וחד מנייהו חול ולמאן דקים ליה בקביעא דירחא בעי אבדולי:
אָמַר רַבִּי זֵירָא: כְּוָתֵיהּ דְּרַב אַסִּי מִסְתַּבְּרָא, דְּהָאִידָּנָא יָדְעִינַן בִּקְבִיעָא דְיַרְחָא, וְקָא עָבְדִינַן תְּרֵי יוֹמֵי.
Traduction
Rabbi Zeira said: It is reasonable to say in accordance with the opinion of Rav Asi that the Sages considered the two days as one and it is not a practice instituted due to uncertainty, as today we know the determination of the first day of the new month based on a fixed calendar and the precise dates of the Festivals are known by all, and nevertheless we observe the two Festival days of the Diaspora.
Rachi non traduit
כותיה דרב אסי מסתברא- דאסיר:
קים לן בקביעא דירחא. על ידי חשבון שמחשבין תולדתו אנו למדים אם נראה ביום שלשים אם לאו:
ועבדינן תרי יומי. אלמא חק קבוע הוא מתקנת חכמים על ישראל הרחוקים לעשותן ואפילו בלא ספק הלכך כחד יומא אריכא שוינהו:
אָמַר אַבָּיֵי: כְּוָתֵיהּ דְּרַב מִסְתַּבְּרָא, דִּתְנַן: בָּרִאשׁוֹנָה, הָיוּ מַשִּׂיאִין מַשּׂוּאוֹת. מִשֶּׁקִּלְקְלוּ הַכּוּתִים, הִתְקִינוּ שֶׁיְּהוּ שְׁלוּחִין יוֹצְאִין.
Traduction
Abaye said: On the contrary, It is reasonable to say in accordance with the opinion of Rav that the second day is observed as a Festival due to uncertainty, as we learned in a mishna (Rosh HaShana 22b): Initially, after the court sanctified the new month, they would light torches on the mountain tops, from one peak to another, to signal that the New Moon had been sanctified. After the Samaritans [Kutim] disrupted this method by lighting torches at the wrong times, the Sages instituted that messengers should depart to inform the people of the start of the month. Since the messengers could not reach all Diaspora communities before the beginning of the Festival, the Sages instituted that an additional Festival day should be observed there, due to the resultant uncertainty with regard to which day was the actual Festival day.
Rachi non traduit
כותיה דרב מסתברא. שאינו חק אלא מדאגת הספק החמירום עליהם הגליות:
בראשונה- קודם שקלקלו הכותים והשיאו הם משואות ביום שלא קבעו בו החודש כדי להטעות את ישראל:
משיאין משואות- כמו להעלותם משאת העשן מן העיר (שופטים כ) (סימן) תבערה ובראש השנה מפרש להו ובהן היו יודעין כל בני הגליות הקרובים והרחוקים את קביעת החודש ולא היו עושין אלא יו''ט אחד בכל מקום:
שיהו שלוחים יוצאים. ועד מקום שיכול להגיע בתוך חמשה עשר ימים הם מודיעים ועושין יום אחד והשאר עושין שני ימים:
וְאִילּוּ בָּטְלוּ כּוּתִים — עָבְדִינַן חַד יוֹמָא, וְהֵיכָא דְּמָטוּ שְׁלוּחִין — עָבְדִינַן חַד יוֹמָא.
Traduction
Abaye continues his argument: And this indicates that if the Samaritans had desisted from their interference, the Sages would have restored the earlier custom and we would observe only one day. And, similarly, in a place where the messengers arrived from Jerusalem on time, we observe only one Festival day.
Rachi non traduit
ואילו בטלו הכותים. הדרינן ועבדינן משואות בראש ההרים וידעו הכל:
ועבדי חד יומא. בכל דוכתא והאידנא נמי היכא דמטו שלוחין קודם יו''ט עבדי חד יומא שמע מינה לא קבעום עליהם בתקנה לדורות:
וְהַשְׁתָּא דְּיָדְעִינַן בִּקְבִיעָא דְיַרְחָא, מַאי טַעְמָא עָבְדִינַן תְּרֵי יוֹמֵי? מִשּׁוּם דִּשְׁלַחוּ מִתָּם: הִזָּהֲרוּ בְּמִנְהַג אֲבוֹתֵיכֶם בִּידֵיכֶם, זִמְנִין דְּגָזְרוּ הַמַּלְכוּת גְּזֵרָה וְאָתֵי לְאִקַּלְקוּלֵי.
Traduction
The Gemara asks: And now that we know the determination of the first day of the new month, what is the reason that we observe two Festival days in the Diaspora? Because they sent a warning from there, from Eretz Yisrael: Although now there is a fixed calendar and there is no uncertainty, be careful to observe the custom of your fathers that you received, because at times the monarchy will issue decrees of persecution restricting Torah study and the fixed calendar may be forgotten. And the people will come to have their proper observance of the Festivals be disrupted again. However, the fundamental halakha is that the observance of two Festival days is based on uncertainty.
Rachi non traduit
דגזרי המלכות גזרה. שלא יתעסקו בתורה וישתכח סוד העיבור מכם ותעבדו נמי חד יומא ואתי לקלקולי ולעשות חסר מלא ומלא חסר ותאכלו חמץ בפסח:
אִתְּמַר, שְׁנֵי יָמִים טוֹבִים שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה. רַב וּשְׁמוּאֵל דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: נוֹלְדָה בָּזֶה — אֲסוּרָה בָּזֶה, דִּתְנַן: בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ מְקַבְּלִין עֵדוּת הַחֹדֶשׁ כָּל הַיּוֹם (כּוּלּוֹ). פַּעַם אַחַת נִשְׁתַּהוּ הָעֵדִים לָבֹא,
Traduction
§ It was further stated that the amora’im discussed a similar problem, with regard to the two Festival days of Rosh HaShana. Rav and Shmuel both said: An egg laid on this day is prohibited on that one, as the two days of Rosh HaShana have a special status. As we learned in a mishna (Rosh HaShana 30b): Initially, the court would accept testimony of witnesses who saw the new moon to establish the first day of the new month. This system would also be used for the first of Tishrei, which is Rosh HaShana, and the court would accept this testimony on the entire thirtieth day of the month of Elul. Once, the witnesses tarried and managed to arrive only when the hour was late,
Rachi non traduit
אסורה בזה. שהם ודאי חוק קבוע להיות כיום ארוך מדרבנן שמתחילה לא מחמת ספק התחילו לעשותן:
כל היום. יום שלשים של אלול ומבערב היו אסורין במלאכה שמא יתקדש החודש למחר ונמצא שהלילה הזה יו''ט שכן כל היום מצפין לעדות רואי הלבנה אולי יבואו וכל שעה שבאין עד שתחשך היו מקבלין עדותן ומקדשין החודש בו ביום:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source